<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ירמיה ביראה</h1>
<h2>דף נד.</h2>
גרסינן בחזקת הבתים אמר רבי ירמיה ביראה אמר רב יהודה האי מאן דשדי ליפתא בי פילא דארעא דגר לא קני מאי טעמא בעידנא דשדי לא שבח, כי קא שבח ממילא קא שבח. פירש רש"י שזרע לפת בתוך בקעים של קרקע הגר ולא כסה עפר, ולא עשה כלום כי אם זריקת הלפת בתוך הארץ וכו'. כמו שפירש רב ענן עשה דבר המועיל בקרקע. ונוכל ללמוד מכאן שאם מצא קרקע חרושה וזרעה ולא כסה הזרע, דלא עשה כלום. אלא דרבי ירמיה ביראה משמיה דרב יהודה רבותא אשמועינן (דלא דאע"ג) [בשדא] ליפתא בי פילא ולא כסה ואע"ג דלא מגלו ולא משתכחין עופות התם, דהא בי פילא [הם] נקעים עמוקים והזרעים מכוסים בה דלא קני. וכל שכן כשזורק זרעים בשדה חרושה והזרע נגלה. דאע"ג אם נשרש ועשה פרי, אינו כלום דממילא קא שבח. ואנן בעינן בשעה שמחזיק בנכסי הפקר דומיא דנעל וגדר ופרץ שיועיל לקרקע או לשמירתו.
וירמיה ביראה מורה הוראה היה, דגרסינן בגיטין פרק השולח [ל"ה ע"א] הלכה נמנעו מלהשביעה, אמר רב יהודה אמר רבי ירמיה בר אבא רב ושמואל דאמרי תרוייהו לא שנו אלא בבית דין, אבל חוץ לבית דין משביעין אותה. בסורא מתנו הכי. בנהרדעא מתנו הכי אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא בבית דין וכו', ורב אמר אפילו חוץ לבית דין נמי אין משביעין וכו', עד אמר ליה רב יהודה לירמיה ביראה אדרה בבית דין ואשבעה חוץ לבית דין וליתי קלא וליפול ליה באונאי דבעינא דיעבד בה מעשה, ויבא הכרוז לאודני. והתם מפרש הגמרא מפני מה נמנעו מלהשביעה, ומביא מעשה מאותה אשה ואמרו חכמים ומה מי שנשבעה באלו באמת כך וכו'. ומקשה [ומפני] (ו)ומה נענשה, והלא לבה אונסה ואמרינן בפרק שלישי דשבועות [כ"ו ע"א] היכי דמי שבועת אונס כגון רב כהנא ורב אסי מר אמר שבועתא דאמר רב הכי וכן מר, אמר ליה אנא לשקרא אשתבעי ואמר ליה לבך אנסך, ולא נענשו. ולא היא, דהתם אחיוב קרבן קאי. ושבועה בעלמא הוא דקאמרינן בלא הזכרת שם ובלא תביעת אחר. אבל במקום תביעת ממון כתיב שבועת השם תהיה בין שניהם. שאינה זזה מבין שניהם. והיינו דומיא דההיא דארבעה אחים [יבמות ל"ב ע"ב] קפץ בר קפרא ונשבע, וכן רבי חייא.
